<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב ירמיה מדיפתי</h1>
<h2>דף עד.</h2>
אבל ניפוי מלילות של חטים היינו ברייתא דידן [ע"ד ע"א] דבורר ואוכל לאלתר בורר ומניח לאלתר. מיהו בין אוכל (בין) [מתוך] פסולת או פסולת מתוך אוכל להניח כבורר לאוצר [וחייב] ואפילו ביד. ואם לאכול לאלתר בקנון ותמחוי אסור, בנפה וכברה חייב חטאת. דדוקא ביום טוב שרו ב"ה לברור כדרכו בחיקו ובתמחוי ולא בשבת. וההיא דפרק רבי אליעזר אומר תולין את המשמרת [קל"ח ע"א], דפליגי רבה ורבי זירא שימר מאי, ואמר רב כהנא שימר חייב חטאת. והכי מסקנא. ואמרינן משום מאי מתרינן ביה, רבה אמר משום בורר וכו'. התם ודאי או בורר או מרקד. דאוכל ופסולת הכל יחד, ובהא ליכא מאן דפליג דאורחיה בהכי. אבל מקלף וכן נמי מי שלפניו מיני אוכלין זמנין דברירתו אינה אלא כבורר אגוז מקליפתו וכמרקד אפונין ועדשים משרביטן וכמקלף ביצים, דבכי האי גונא אין צד ספק פיקפוק. דהא לפרר פתיתים ביין ותבשיל (ד)אין זה טוחן. הכי נמי האי.
ויש אוכל אכילתו ובורר וחייב, כמו תורמוסין ובפסולת מתוך האוכל ולבו ביום וחייב. כמו סוחט באשכול למימיו ודג לצירו, למאן דאמר (ועד) [לקערה]. בכל כה"ג עמדו חכמים על סוף דבר איזוהי מלאכה ותולדתה, ואיזו דרך אכילה. וכולם נכוחים למשכילים. גרסינן בירושלמי פרק כלל גדול [פ"ז ה"ב], באבות מלאכות הלכה הבורר, וספ"א דמסכת ביצה ירושלמי [פ"א ה"י] אמר רבי יודן יש בורר צרורות כל היום ואינו מתחייב, ויש שהוא נוטל כגרוגרת ובורר ומתחייב. היאך עבידא, היה יושב על גבי כרי ובורר צרורות כל היום אינו מתחייב. נטל כגרוגרת לתוך ידו ובורר מתחייב. ואמשנה דהבורר קטניות [ירושלמי שם]. והכי נמי בעי רבי יונה עשה כן בשבת על דב"ש מהו שיהא [חייב] אמר לו רבי יוסה ולמה לא, אילו עשה כן בשבת על דעת בית הילל שמא אינו חייב והכא חייב. אמר רבי מנא ויאות אמר רבי יונה אבא לא אתיא אלא על דעתא דבית שמאי למה הותר מכלל ברירה ביום טוב ולא בשבת, בירר אוכל מתוך פסולת חזקיה אמר חייב רבי יוחנן אמר פטור. מתניתא פליגא על חזקיה בורר ואוכל בורר ומניח על השולחן רבי בון ב"ר חייא בשם רבי שמואל בר רב יצחק תפתר שהיו אורחים אוכלים ראשונה ראשונה. והתני ובלבד שלא יברור כל אותו המין, ואם עשה כן בשבת חייב. על דעתיה דרבי יוחנן שכן הבורר כדרכו בשבת במקום אחר חייב. על דעתיה דחזקיה אפילו עגולין מתוך עגולין, אפילו רימונים מתוך רימונים. ונראה דלחזקיה [מיירי] כגון לבו ביום או לאוצר.
